שלום וברכה לכבוד הרב. בסימן ריז סעיף א , יש מחלוקת אחרונים האם מי שנכנס לחנות של בשם צריך להתכוון להריח כדי שיוכל לברך או שדי בזה שהריח עולה באפו. היה קשה לי להבין מה בדיוק המחלוקת. איך יהיה מצב שבן אדם לא מתכוון להריח אבל כן רוצה לברך? הרי ברגע שרוצה לברך את ברכת הריח, הוא מוכיח שהוא מתכוון להריח? אשמח מאד אם כבודו יכול לבאר את המקרים שבהם נחלקו. תודה רבה!

שלום וברכה.

ההסבר הוא כך.

האדם מראש לא התכוין ולא מתכוין להריח. אולם כיון שהוא מריח בלי כונה הוא מברך עליו.

דוגמא לדבר, ברכת שככה לו בעולמו על אשה נאה, שהגמ' בע"ז כ' אומרת שאע"פ שאסור לאדם להתבונן ולהסתכל באשה, מ"מ אם כבר ראה אותה בקרן זוית וכדומה מברך עליה ברכה זו, ואין זה אומר שברגע שמברך הוא מכוין ליהנות מראייתה, אלא שכיון שראה אותה מברך. וה"ה כאן, הוא לא מתכוין ליהנות מהריח, אולם כיון שכבר נהנה מברך [לפי הדעות הנ"ל].