הרמב"ם פ"א מתשובה ה"ג פסק כחכמים שאין יום הכיפורים מכפר אלא עם התשובה. ושם הלכה א' ובפ"ב ה"ב כ' הרמב"ם שחלק ממצות התשובה היא עזיבת החטא וקבלה לעתיד, ובהלכה ג' כ' שהמתודה בדברים ולא גמר לעזוב את החטא הרי הוא כטובל ושרץ בידו. ולכאורה לפי"ז יוצא שאין יום הכיפורים מכפר אלא עם עזיבת החטא וקבלה לעתיד. שאלתי היא האם אכן זה כך, ואם הדברים נכונים תימה אמאי לא סידרו לנו בסדר התפילה ובוידוי קבלה לעתיד, דלפי"ז אדם שאמר רק הנוסח הכתוב בסידור לא קיבל ע"ע לעזוב החטא ואין יום הכיפורים מכפר לו. ולמה לא הודגש דבר זה בפוסקים שבשביל כפרת יום כיפור חייבים קבלה לעתיד.

שלום וברכה.
המפרשים התקשו בזה. וזה מה שכתבתי בענין זה:
כמה מחכמי זמננו כתבו לחדש שבוידוי יום הכיפורים לא צריך קבלה לעתיד מכמה אנפי; בספר משנת יעקב [רוזנטל] בהלכות תשובה פ"א ה"ה כתב שבכל השנה מה שמכפר לאדם זה 'הוידוי', וצריך לעשות אותו עם כל התנאים שבו דהיינו חרטה וקבלה [ופירוט לדעת הרמב"ם]. אולם ביוה"כ מה שמכפר זה 'עיצומו של יום', אלא שצריך 'שישוב בתשובה', ובזה סגי בוידוי בעלמא, שבזה נחשב ששב בתשובה, ועיצומו של יום מכפר לו עיש"ב.
ובספר מועדים וזמנים סי' רס"ט [במהדורת תשפ"ד, ובמהדורה הישנה ח"ו סי' י"ט] כתב גם כעי"ז, והוסיף שהסיבה שלא תיקנו קבלה לעתיד להדיא זה משום שעלול ח"ו להיות סיבה לקטרוג, שאומרים בעצם יום הקדוש בפה קבלה שאינה בלבבם כלל, ובפרט שמעט זוכין באמת אז לתשובה גמורה שיעיד עליו יודע תעלומות וכנ"ל, וע"כ תיקנו לומר בפה רק אבל אנחנו חטאנו, ואילו את הקבלה ביוה"כ כל אחד מהרהר בלבבו, ולפי תוקף קבלתו כך תשובתו מתקבלת, ויודע תעלומות הוא יודע אם באמת מתכוון בתמימות לא לחזור עוד לחטאו שאז שב ונטהר עי"ש. ועוד הוסיף שיוה"כ נקבע מאז ומעולם ליום רחמים וסליחות, והקב"ה ברוב רחמיו יושב ומצפה למחול ולסלוח לעמו ביום זה, שבלאו הכי אין להם ח"ו קיום, ואין למקטרגים מקום ביום הזה כלל. ואף אם בכל השנה לא מועיל בלי כל גדרי התשובה שהבאנו, הרי בשביל לקבל מקצת טהרת יוה"כ אין צריך לכל גדרי התשובה, רק על כל הרהור תשובה מקבל טהרה שהקב"ה עובר על פשע ואינו מדקדק אז יותר מדי ומשתוקק למחול ולסלוח לעמו ישראל. וכל בר ישראל יש לו עכ"פ איזה הרהור תשובה ביום הנורא הזה, אכן מצוה להתחזק בתשובה ביום זה כמה שיותר, שעצם היום מכפר וכפי מדה ששב כך נטהר יותר עיש"ב.
אלא שאנו נוהגים לומר וידוי של אשמנו וכו' בכל יום ולא רק ביוה"כ, ובזה לא מהני הטעמים הנ"ל. ולזה צ"ל כתירוץ הקודם שכתבנו, שוידוי כללי שאני, וכן לדעת המאירי שחרטה וקבלה לעתיד מהני במחשבה – אתי שפיר.
סיכום
מנהג ישראל שלא אומרים בוידוי יוה"כ חרטה וקבלה לעתיד 'בפה', וגם לא מוסיפים כן בינם לבין עצמם, ויש למנהג זה סמיכה וקיום ע"פ דברי המאירי שלא צריך בחרטה וקבלה לעתיד 'בפה' אלא סגי בלב, וגם לדעת הרמב"ם – ביוה"כ אפשר שלא צריך מחמת קדושת היום והטהרה של עצם היום, וסגי בתשובה כללית.