כתובה אשכנזית הנוסח הנפוץ שאחר המאתים זקוקים יש מקום למילוי תוספת, אך לא נכתב סכום בתוספת, האם כשרה?

אם החתן אמר סכום, ולא נכתב – עדים לא עשו שליחותן, והכתובה פסולה.

אם שכחו בכלל מענין הסכום, ולא דיברו עליו כלל, ולקחו קנין רק על המאתן זוז = עיקר כתובה, וחתמו. וטייטו את המקום של הסכום – שלא יהיה שטר הניתן לזיוף – הכתובה כשרה.

ומכיון שעברו כבר הרבה שנים והחתן לא זוכר, וגם העדים אינם בנמצא לשאול אותם (ועל פניו גם אם היו זוכרים – מי אמר שנאמנים נגד שטר חתום), לענ"ד נראה, אם החתן (או הרב עורך החופה) שייך לחסידות או ליטאים חרדים שנוהגים כעיקר תקנת הקהילות באשכנז שלא כותבים תוספת אלא כותבים כל הכתובות בשווה (וכדעת גדולי דורנו הגריש"א והגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ), מסתמא כך עשו, ובכוונת מכוון לא מלאו התוספת, אלא ששכחו ולא טייטו המקום, וכשר.

אם החתן (או הרב) שייך למגזר הכללי, מסתמא התחייב בתוספת, ויש להחליף כתובה.