הכשלה באיסור יין נסך
כשאני מוסר את כוס היין לחתן החילוני, האם בזה הרגע אני מכשיל אותו בשתית יין נסך?
א. החשש ליין נסך/סתם יינם חל רק ביין שאינו מבושל, כך שודאי עדיף לקדש על יין מבושל, ו'לברוח' מהשאלה.
ב. האיסור הוא רק במי שחז"ל נתנו לו דין כזה, כגון מומר או מחלל שבת בפרהסיה שדינו כמומר. לכן השאלה מצטמצמת לאותם אלו ולא למסורתיים השומרים שבת (גם אם זה לא במאה אחוז). [אני עוסק כרגע בדין הקראים, והשו"ע בהל' ריבית (יו"ד סי' קנט סע"ג) לא מחשיב אותם כמומרים, על אף שהם מחללי שבתות וימים טובים וכו' (אלא שיש לחלק, הקראים מאמינים ומקיימים את התורה, אך עושים זאת לפי טעותם. לעומת זה החילונים יודעים ואינם מקיימים)]. ועוד, ידועה ומפורסמת דעת הבני ציון (החדשות סי' כג) שמי שעושה קידוש – אינו בכלל, מאחר ומגלה כי הוא מאמין בבורא עולם ובריאתו בששה ימים וכו' (עיין ביבי"א ח"א סי' יא), כך שהשאלה הצטמצמה יותר.
לעצם ההלכה, האגר"מ (או"ח ח"ה סי' ל"ז) כתב, "ולכן כיוון שאין איסור זה מבורר, ויותר נוטה שלא נאסר מדינא אלא ממנהגא, הרי לא נהגו להחמיר גם שלא ליתן יין להמחללי שבת עצמן. ואף אם נימא שמה שלא נהגו כן הוא רק משום שלא יכלו לנהוג להחמיר משום איבה, מ"מ הא לא נהגו, ואין לאסור. ואף אם יסתפקו אולי יש שנהגו כן, הוא ספק באיסור דרבנן שהוא לקולא. וגם שאינו באיסור ממש, דהא אינו איסור מבורר. לכן אין טעם להחמיר בזה".
וכ"כ בס' חוט שני (להגר"נ קרליץ זצ"ל סי' תקי"ב א), דמותר למחלל שבת לקדש ולשתות מיין עצמו, כי לא שייך לקנוס את האדם להתרחק ממגעו של עצמו (והיינו, טעם האיסור בנגיעת יין מחלל שבת – הוא משום קנס (כמש"כ החת"ם סופר ח"ב יו"ד סי' קכ), שקנסוהו להיותו מורחק כגוי, ולא שייך לקנוס את האדם להתרחק מעצמו, ולכן מותר לו לשתות מיין שנגע בו הוא בעצמו).
הרב שמואל ברוך גנוט כתב, "מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ציין לי בדבר שאלתי, את דברי הירושלמי (עירובין פ"ט ה"ד): 'גר שנתגייר והיו לו יינות ואמר ברי לי שלא נתנסך מהן בזמן שנעשו על גב עצמן טהורים לו וטמאים לאחרים, על גב אחרים טמאין בין לו ובין לאחרים. רבי עקיבה אומר אם טהורין לו יהו טהורין לאחרים אם טמאים לאחרים טמאים לו רבי יוחנן אמר לחומרין טמאין בין לו ובין לאחרים. עם הארץ דתני עם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר ברי לי שנעשו בטהרה. בזמן שנעשו על גב עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים, על גב אחרים טמאות בין לו בין לאחרים. רבי עקיבה אומר אם טהורות לו טהורות לאחרים אם טמאות לאחרים טמאות לו. רבי יוחנן אמר חומרין טמאות בין לו בין לאחרים', עכ"ל הירושלמי. ורצה מרן רבנו שליט"א לדמות הדברים לנדו"ד.
ויש להוסיף את דברי החזו"א (יו"ד סי' ב' סקכ"ג) שכתב, "ומיהו מין של חילול שבת או לכה"ת ואינו עובד כו"מ, היה נראה דיינו מותר. דהא נכרי שאינו עובד עכו"מ יינו מותר בהנאה כדאיתא ביו"ד סי' קכ"ו ס"ו, ואינו אסור אלא בשתיה משום בנותיהן. וכיון דבמין לחילול שבת ליכא לא משום בנותיהן ולא משום ניסוך, אין לנו משום מה לאסור יינו. ובר"מ לא הזכיר לאסור יינו של ישראל מומר שאינו עובד עכו"מ. ואמנם בב"י יו"ד קי"ט הביא תשובת הרשב"א שפשוט לו דמחלל שבת בפרהסיא או כופר בדברי חז"ל עושה יי"נ, ולא נתגלה מקורו" (ועיין מש"כ בזה ביבי"א שם אות כה). ולפיכך בהצטרף הנ"ל בתלת דרבנן שומעין למיקל.