התרת אופניים לבלנית בליל שבת במקוה
אני בלנית הגרה במרחק שעה הליכה מהמקוה, בליל שבת איני יכולה ללכת רגלי מחמת הטורח הרב וביטול עונג שבת שלי ושל בני ביתי. אם לא אבוא - אין בלנית אחרת שתחליף אותי, ולפיכך יינעלו דלתות המקוה בפני הנשים. האם ניתן להתיר נסיעה באופניים ובכך יצטמצם זמן הדרך לרבע שעה?
בענין נסיעה באופניים, הדין ידוע ומפורסם, על אף דעת שו"ת רב פעלים (או"ח ח"א סי' כה) להתיר במקום שיש עירוב, ואם רבים צריכים לו או ההולך לדבר מצוה גדולה – גם במקום שאין עירוב. וכתב שם, שדליכא בזה זלזול משום עובדין דחול (עיין בתפארת ישראל (כלכלת שבת כללי ל"ט מלאכות) שכתב, "עובדין דחול, [עי' מ"ש באגרת הרמב"ם דנ"ו ב' בהשאלה תלא כוזא וכו', דאין הפירוש לאסור כל מה שעושה בחול. דא"כ לא יאכל ולא יסוב כדרך שעושה בחול, אלא] יש בו ג' אופנים: דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לאחד מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות").
אך כבר נהגו בזה איסור מכמה חששות: א. עלולים להתקלקל, ויבוא לתקנם (שו"ת מים חיים סי' קכח, ישכי"ע ח"ג או"ח סי' יב סע"ה אות ד, וח"ה סי' מ). ב. עשיית חריץ בקרקע שאינו מרוצף (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר או"ח סי' מט). ג. יציאה חוץ לתחום. ד. טלטול ברה"ר/כרמלית (כה"ח סי' תד אות ח). ה. עובדין דחול (שו"ת שאילת יעקב סי' מה, שו"ת פני מבין סי' עא). עיין בשו"ת צי"א (ח"ז סי' ל), בחזו"ע שם, וביבי"א (ח"י סי' נה אות ב). והו"ל כדברים המותרים וכו', וא"צ להאריך בדבר המפורסם. רק אציין למרן בחזו"ע שבת (ח"ד עמ' מ) שכתב, "פשט המנהג לאסור רכיבה על אופניים בשבת וביו"ט, ודומה למה שאמרו חז"ל (שבת קיג.) 'אם תשיב משבת רגלך', שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך בחול. ואפילו לדבר מצוה יש להמנע מרכיבה על אופניים".
ושו"ר שכבר דן בכגון זה הגרי"צ יוסף בספרו ילקו"י (שבת ח"ב עמ' תרצז), באדם המגיע לביהכ"נ ברכב, האם אפשר לייעץ לו להגיע באופניים, ולא רצה להתיר. ואף ששם ההיתר הוא עבור אדם יחיד, וכאן היא מצוה דרבים ומכשלה גדולה מאוד בעיר של אינם שומרי תו"מ. אך הוראה כללית כגון זו שיכולים ללמוד ממנה רבים – צריכה תלמוד.
אלא שאם יכולה להגיע עם קורקינט או רולרבליידס, זה ודאי יש להתיר. דהא לא פשט איסורו (עיין מש"כ שם בילקו"י (עמ' תקצא), ובהליכות שבת (לוח המקוצה עמ' תשכט ובהערה 850) שאינו אסור מעיקר הדין אלא בתורת חומרא, דהוי כעין זילותא דשבתא. לפיכך כאן שזה לצורך מצוה דרבים, ולהסיר מכשול – איני רואה מקום לאסור. ויש להוסיף את דברי שו"ת בית יוסף (כתובות סי' א ענף ב) שכתב, "ועוד יש לחלק, דהתם שאני, דההוא איסורא זוטר טובא, דהא רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה אפילו מדרבנן, ולאו שבות היא כשאר שבותין, ולא אסרוה אלא משום דדמי לעובדין דחול כמבואר בדברי הר"ן, ומשום הכי התירו לו קודם שיבוא לידי איסור סקילה...".
ושאלתי את מו"ר כמוהר"ר יהורם אולמאן שליט"א ראב"ד סידני אוסטרליה, ומחשש לפריצה בשמירת השבת הכללית, אף שלא ימחה במי שמיקל לעצמו – לצורך מצוה, מ"מ לא מורה היתר.
