בספר הליכות ברכות סימן קסה עמוד כו כתב שאדם שכבר נטל ידיו והפסיק בדברי חול ואח"כ בירך יטול שוב עם ברכה ויש לעיין הרי ברכות לא מעכבות וא"כ כבר קיים את המצוה אם כן איך מותר לו לטנף את ידיו ולגרום ברכה שאינה צריכה, האם אשה מבנות אשכנז שהדליקה נרות שבת דברה וברכה מכבה את הנרות ומברכת שוב? או אם אדם ברך על עשית מצוה, דבר ועשה את המצוה (כגון מעקה) יבטל את המצוה ויברך שוב? ואולי כוונת המחבר כשעדיין לא בירך אז כדאי להדגיש בלשון הספר ועדיין לא בירך

שלום וברכה.

במקרה של שאלה זו הנידון הוא שהאדם נטל 'ללא ברכה', שהרי הברכה שבירך לא הועילה כיון שהיתה לאחר שדיבר. ובזה מפורש בפוסקים - כה"ח בסי' קנ"ח אות פ"ה בשם הפמ"ג והבא"ח ועוד, שיטנף את ידיו ויטול שוב ויברך. והטעם הוא משום שעשיית מצוה ללא ברכה היא 'איסור', כמבואר בריש מסכת תרומות, שערום ואילם לא יתרמו משום שלא יכולים לברך. ולכן זה נקרא גרימת ברכה 'הצריכה'.

לגבי הדלקת הנרות - שם אין אפשרות כזו, כי האשה קיבלה שבת בהדלקה לפי חלק מהדעות, אז לא יכולה להדליק שוב.

לגבי מעקה - זה לא מעשי לפרק אותו וכו'.

ברעיון, אם יש אפשרות קלה לבטל את המצוה ולעשותה שוב עם ברכה - אה"נ.

למשל במזוזה, מי שלא בירך, כתבו הפוסקים שיקח את המזוזה לבדיקה [שזה כעין טינוף הידים] ויברך, וכן כל כיו"ב.