אמא שרוצה לאפות לבנה בן ה-8 עוגת יומולדת ובה לכתוב את שמו וגילו, האם יש איסור מוחק בזה, ואם כן מה היא הצורה המרווחת בהלכה ללא איסור מחיקה?

בשו"ע סימן שמ' סעיף ג' כתב הרמ"א וז"ל "אסור לשבר עוגה שכתב עליה כמין אותיות אף על פי שאינו מכון רק לאכילה , דהוי מוחק " ומקורו הביא בבית יוסף ממרדכי שהוא תשובה שהשיב מהר"ם מרוטנבורג והשיב – אי משום מוחק ליכא איסורא דאורייתא אלא במוחק על מנת לכתוב ומיהו איסורא דרבנן איכא. עכ"ל.
הט"ז (ב) תמה על האיסור כיון שעושה דרך אכילה כבורר וטוחן לאכול לאלתר .וכן בדגול מרבבה כתב להתיר משום שהוא פסיק רישא דלא איכפת ליה (שנדון כלא ניחא ליה ע' ביה"ל ד"ה מצטער בס' שכח סע' ג) בתלתא דרבנן – א. אינו על מנת לכתוב . ב. מקלקל הוא. ג. אין דרך מחיקה בכך .ואת מהר"ם שאסר יישב כיון שהיו רגילים לכתוב בכונה שיאכלו התינוקות לסגולה להתחכם ואם כן זה הווה מתכון ולא מקלקל , אבל בענין אחר מותר אף לגדולים והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים.
המ"ב ס"ק יז הביא את הדגמ"ר וכתב שיש לסמוך עליו כשאינו שובר במקום האותיות בידו רק בפיו דרך אכילה . ע"כ. ונראה שלא התיר לחתוך בסכין או בידיו אלא בפיו כדכתב הט"ז על ידי דרך אכילה .
ובשש"כ פרק ט הערה נא כתב ששמע מהגרשז"א זצ"ל ששרי לחתוך בסכין בין האותיות שאין לחוש במה שמפריד בין האותיות כי כל אות ואות עומדת בנפרד , וכמו שמצינו בגמרא (דף ק"ד ע"ב) שהכותב שתי אותיות אחת בטבריה ואחת בציפורי חייב שמחוסר קריבה לאו כלום הוא , אם כן הוא הדין כשמרחיק בין האותיות לאו כלום הוא.עכ"ל. ולאחר מכן יאכל את האותיות בפיו כפי שהתיר המ"ב לעיל.
באורל"צ ח"א סימן כ"ה האריך להסביר שהרמ"א אוסר פס"ר אף בתלתא דרבנן כמו שמצינו גם בס' שיד סעיף א וכן בסימן של"ז לגבי מכבדות ומקורו בתוספות (דף ה ע"ב ד"ה את"ל) בתירוץ הראשון. ולעומתו המחבר בסימן שיד סעיף א התיר בזה (וסובר כהתירוץ השני בתוס' הנ"ל) וכפי שהסבירו שם המ"ב .וכך פסק האורל"צ בח"ב פרק מ' סע' א והתיר לחתוך את העוגה לספרדים אף במקום האותיות וכ"פ גם בילקוט יוסף הלכות שבת עמ' קיג .
ובמ"ב בס' שמ ס"ק טז כתב שכל הנ"ל דוקא כשכותבין על העוגה אותיות מדבר אחר , אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים שרי , ובדגול מרבבה הביא ראיה לזה מגמרא בפסחים דף לז ע"ב ב שאמרו שם שיוצאין ידי חובה בפסח במצות עם סריקין המצויירים , שאם כבר עשויים יוצאים בהם לכתחילה , והיינו שמצוייר עליהם צורות עופות ודגים בגוף המצה ואין בהם מוחק .
ובחזו"א סימן סא אות א כתב שאין מקום לחלק בין אם האותיות מגוף העוגה או לא ואסר , ואת הגמרא בפסחים יישב שמיירי שזוהי תמונת הפת ולא שמצוייר עליה .
וע"ע בתשובת מו"ר בספרו הליכות שבת שו"ת חלק א עמ' תכ.

העולה מן האמור לעיל למעשה ההיתרים לפי דרגתם –
א. אם עושים את העוגה בתבנית אות או מספר או צורה כל שהיא מותר לחותכה לכולי עלמא .
ב. שהכיתוב על העוגה הוא כתוצאה מהעוגה העצמה (כדוגמא ביסקוויטים של אוסם) שרי לחתוך גם באותיות עצמם . מ"ב ס"ק טו (פרט לחזו"א שאוסר).
ג. אם הכיתוב על העוגה מדבר אחר , כגון קצפת או שוקלד או דף אכיל:
1.לכתחילה יחתוך מערב שבת היכן שרוצה (עד למטה) ובשבת יכול להפריד החתיכות ולאוכלם .
2.לא חתך בער"ש , יחתוך בסכין בשבת בין האותיות ויאכלם.
3.לחתוך באותיות עצמם התירו האורל"צ וילקו"י (שם) , ובחזו"ע ח"ה עמ' רו כתב שראוי להחמיר כנ"ל.