השנה תשפ"ה שחל פורים בערב שבת מה הזמנים האפשריים לקיים סעודת פורים?

– לעניין סעודת פורים וזמנה לפי סדר –
1.לפני חצות יום – הוא לכתחילה וכפי שכתב הרמ"א בס' תרצה,ב וז"ל וכשחל פורים ביום שישי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת. עכ"ל ובמ"ב ס"ק י כתב היינו קודם חצות היום לכתחילה. וכל זאת כיון שבסימן רמט,ב בהלכות ערב שבת מובא בשו"ע וז"ל אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול , ואפילו היא סעודת אירוסין , מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול , וכל היום בכלל האיסור ,עכ"ל ובמ"ב (י) ויש שכתבו הטעם שמתוך טרדת הסעודה לא יתעסקו בצרכי שבת וברמ"א וסעודה שזמנה ערב שבת , כגון ברית מילה או פדיון הבן , מותר ע"כ ,ואף שמותר מעיקר הדין כל היום בסעודת מצוה כגון פורים כתב במ"ב (יג) לכתחילה מצוה להקדימה בשחרית משום כבוד שבת ע"כ.ובפרט בימי החורף הקצרים מ"ב (יז). כמו כן ירוויחו את דעת המקובלים (כה"ח (כג) בשם סידור הרש"ש) וכן הפשטנים תרוה"ד ס' קי והשל"ה שהובא במ"ב (ט). וכן הגאון עובדיה יוסף זצוק"ל ביבי"א חלק יא סימן פג צידד שעדיף לפני חצות מאשר איחוד הסעודות .
ויסיימו הסעודה מוקדם על מנת שיהיה זמן להכין את השבת, להתפקח מן היין (עצות בסוף) לטובת תפילות מנחה וערבית ולהיות תאב לסעודת שבת.
2.לפני שעה עשירית - במ"ב (י) הביא מהרי"ל (שו"ת ס' נו) שאפשר להתחיל קודם שעה עשירית ובאופן זה יתפלל מנחה גדולה כפי שמובא בסימן רלב,ג שאסור לסעוד סעודה גדולה לפני מנחה לכל הדעות .
3.אחר שעה עשירית – כתב מ"ב (יג) בס' רמט בדיעבד יכול לעשותה אפילו ממנחה ולמעלה .
ואם לא התפלל מנחה ואין לו מנין אלא סמוך לשקיעה כתב מו"ר בספרו עמ' שנה בהערה יח שמועיל שומר פרטי או תזכורת בפלאפון , ומה שמ"ב (ל) בסימן רלב כתב שלא מועיל קריאת השמש מכיון שזוהי קריאה כללית , וכדאי שגם אשתו תכוון תזכורת כיון שהיא לא שותה יין ותדאג להזכירו.
יש לציין לגבי סעודת שבת – כתב מ"ב (א) בסימן רעא וז"ל אם אינו תאב לאכול יכול להמתין מלקדש עד שירעב שכבר זכר את השבת בתפילתו בבית הכנסת עכ"ל.
4.איחוד סעודות פורים עם שבת – מותר לכתחילה וכפי שהעיד המאירי (כתובות דף ז) וז"ל ואף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל בערב שבת שמתחילים הסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסים מפה ומקדשים וגומרים הסעודה עכ"ל, וכן בב"י סימן תרצ"ה בשם אורחות חיים ,ובכך ירויח שסעודת שבת יאכל לתיאבון כיון שהאצטומכא פתוחה ובעצם זוהי סעודה אחת ארוכה , וכן הכין כל צורכי שבת לפני.
וזהו הסדר בו יש לנהוג –
א. יתפללו מנחה לפני הסעודה. ב. כל צרכי שבת יהיו ערוכים ומסודרים. ג. ייטלו ידיים ויכוונו בהמוציא שהברכה תחול רק עד הקידוש (ובכך ייצא מהמחלוקת אם לברך המוציא לאחר הקידוש רעא,ד וכפי שמובא בבה"ל בסימן ח ס' יד ד"ה ויש אומרים בסופו - שאפשר להגביל את הברכה על מנת לברוח מספק בהלכה) יאכלו כביצה לחם (כמובא בס' רצא במ"ב (ב) שפחות מביצה חשיב אכילת עראי ) , בשר בקר ויין יותר מכפי הרגלו לביסומי . ד. כשיגיע זמן הדלקת נרות תדליק האשה נרות ויקבלו כולם שבת איתה , יאמרו קבלת שבת , יכסו כל הלחמים ויקדשו על היין ללא ברכת הגפן , ואז יברכו המוציא על לחם משנה ויסעדו לכבוד שבת ויאכלו עוד כזית לחם עם דגים (או בשר אם מתאפשר לו) , וכשיגיע צאת הכוכבים עוד כזית לחם (להרויח את הדעות בס' רסז מ"ב (ה) וטעמם שבעינן שיקיים את סעודת השבת ביום השבת עצמו ולא לפני צאה"כ) ויוצא שבסה"כ אכל שיעור כביצה בסעודת שבת שהוא השיעור לכתחילה .ה. יברכו ברכת המזון ויזכירו "רצה והחליצנו" ללא על הניסים אלא יזכירוהו ברחמן מ"ב (טו) בס' תרצ"ה. ו. יתפללו ערבית לאחר שיתפקחו מן היין – ברוב המקומות יש מניינים מאוחרים ויבקש מאשתו שתזכרוהו , אע"פ שאינו חיוב כיון שהתחיל בזמן היתר (ס' רלה מ"ב (כא)), כדאי הוא ובפרט אחר סעודת פורים ששתו יין .
אם אין מניין מעריב מאוחר אפשר לצאת למעריב באמצע הסעודה והנשים ייחשבו "הניח מקצת חברים" וכפי שמביא שע"צ (מב) בס' קעח וז"ל אפשר שלכתחילה יש ליזהר בזה שלא להתפלל באמצע סעודה , כי אם בביתו או כשהניח מקצת חברים ,עכ"ל , וכשחוזר מביהכנ"ס יטלו ידיהם ללא ברכה (ס' קעח מ"ב (מז) שמא לא שמר ידיו) .
יש לציין שבכה"ח (כב,כו) בס' רעא כתב שלפי האריז"ל אין לקדש ולאכול לפני ערבית , ולפי זה יש להעדיף את האפשרויות הנ"ל.
5. אין לקבל שבת מוקדם ולעשות סעודה אחת לשבת ופורים - כיון שאין עושין סעודת פורים בשבת . שו"ע תקפח,ו ובמ"ב (יח) והוא ירושלמי "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" את ששמחתו תלויה בבית דין , יצא זה ששמחתו בידי שמים היא .

ועיין לגבי רמת השכרות בפורים מה שכתב מו"ר בספרו עמ' שסח שמצוות שתיית יין פורים לפי רוב המפרשים היא התבשמות ואיבוד צלילות הדעת ולא שכרות ממש , ואם קשה לו די שישתה יותר מכפי הרגלו כדי שירגיש התבשמות ושמחה , ואם גם זה לקשה לו די בשתיית כוס אחת של ין ואם גם זה קשה פטור מלשתות , דמשתה ושמחה כתיב ולא משתה וצער שערי תשובה (ב) וכה"ח (ט"ז).
ולכן נראה כשיש לפניו את השבת ישתה באופן שיוכל להגיע לשבת מפוקח ולא יאבד שום מצוה .עיין בבה"ל ד"ה עד דלא ידע וזה לשון המאירי בסופו - ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לש"ש עכ"ל .

ע"ע בכל זה בספרו של מו"ר הגאון הרב אופיר מלכא הליכות מועד פורים בעמודים שנח עד שסו הרחבות נוספות , וכגון –
1. ירושלמי שבא ביום שישי לסעוד סעודת פורים ולחזור לביתו לפני השבת שהוא אסור בסעודה גדולה (פורים) והיא אינה סעודת מצוה עבורו ואסורה כל היום – אלא יאכל מעט פת להשקיט רעבונו ולא לשם שביעה בה"ל (ד"ה מלקבוע סעודה) בסימן רמט ולא כמות גדולה של מאכלים וזו תהיה סעודתו היחידה כל היום – ובאופן זה יכול להקל ובפרט אם אוכל קודם חצות יום , ורשאי גם לשתות יין אך לא ישתכר ומצוה להמנע מלאכול מתחילת שעה עשירית.
2. ואם החליט להישאר לשבת יפסיד את פורים לרבים מהפוסקים , עיי"ש.
3. כ"כ לעניין דיני שתוי ,שיכור ושיכור כלוט בתפילות וברהמ"ז.
עצות להפיג היין –
לשון השו"ע בסימן צט,ג וז"ל כל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפוג יינו עכ"ל.
1. שינה מועטת לשתיה מועטת , שינה מרובה לשתיה מרובה , שו"ע שם, סעיף ב, מ"ב (יג).
2. שישתה חומץ (וכן מאכלים חמוצים כגון מלפפונים בחומץ) , או יאכל כרוב או שקדים מרים כה"ח (יט)
3. יסוך כפות ידיו ורגליו בשמן מעורבב עם מלח , ואף בשבת שרי שו"ע שכח, מא ובמ"ב (קכז) ומה שמפקח שכרותו ממנו אין זה רפואה .
4. שאיפת טבק וגם בשבת . ובמ"ב (שם) כיון שנתפשט שאיפת הטבק לגדולים ולקטנים משום תענוג או משום ריח לא מוכחה מלתא דעביד לרפואה עכ"ל.