למה אומרים לאשה לא לענות אמן בברכת הסוכה בקידוש כדי שלא יהיה הפסק לשתיה היין. מה עדיף חיבוב מצווה של יין מענית אמן

שלום וברכה.

שאלה יפה וגדולה. ואעתיק לך מה שכתבתי בענין זה בספר תורת הקדמונים ח"ד סוף סי' ד'.

עניית אמן לנשים על ברכת לישב בסוכה

בשו"ת יבי"א ח"ט סי' ס' כתב לחדש שנשים לא יענו אמן אחר ברכת לישב בסוכה, משום שלדעת מרן השו"ע אין הנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, והוי הפסק בין הברכה לשתיית היין או לאכילת המוציא [למברכים לאחר ברכת המוציא], עי"ש. ופסק זה צע"ג הוא, שדין מחודש זה היו צריכים להשמיענו הרמב"ם והרי"ד והשו"ע וסיעתם דסברי שאין לנשים לברך על מ"ע שהז"ג, ואין זה דבר נדיר או לא שכיח, שהרי בכל שנה ושנה מברכים ברכות אלו, ורובא דרובא יושבים עם נשותיהם ובנותיהם בסוכה, והיו צריכים להזהיר שלא יענו אמן. וגם המנהג פשוט שעונות אמן ואין פוצה פה [מלבד בדור האחרון שיש שמזהירים את הנשים שלא יענו אמן ע"פ פסקו של הרב זצ"ל], וכפי שכתב בפשיטות בשו"ת תפארת אדם סי' ז' בתוך הדברים: מנהג פשוט שבעה"ב בוצע ומברך לישב בסוכה ומוציא יד"ח גם לנשים הפטורות מהסוכה, עי"ש ובשו"ת מעט מים סי' ס"ג. ושניהם היה פשוט להם שכך המנהג ולא היה צד לבטלו, והשאלה היא רק מה לומדים ממנהג זה, עי"ש. ובאמת שיש לדון מכמה אנפי בפסק זה.

ראשית, גם למטוניה דהרב זצ"ל שא"א לקיים שניהם – כבר כתב בנו בילקוט יוסף אוצר דינים לאשה ולבת פרק מ' הערה ז', שעדיף לענות אמן, שהוא חובה, ולא לטעום מהיין, שהוא חיבוב מצוה, מאשר לטעום מהיין ולא לענות אמן, עי"ש. אולם בעצם הדין, עי' מה שהביא הרב זצ"ל בשם האגר"מ ח"ד סי' כ"א אות ט', וכדבריו כתבו בשו"ת מנחת שלמה [תנינא] סי' ס' אות כ"ד, ובספר אור לציון ח"ג פי"ח הערה ב' שאף כשיושבת בבית ולא בסוכה יכולה לענות ולשתות ואין זה הפסק, וה"ה בברכת שהחיינו כשכבר בירכה, הואיל וכך הוא בדרך כלל סדר של קידוש, ולכן אין הפסקת אמן כזה קרוי הפסק [מנחת שלמה]. וכיון שלמברך לא חשיב הפסק, ממילא יוצאים השומעים ידי חובתם [אור לציון] עי"ש.

וסברא זו נצרכת ליישב את דעת הרמב"ם והרי"ד והריא"ז 'בעצמם', שהם אחזו בתורת 'ודאי' שאין לנשים לברך, ואעפ"כ לא כתבו שנשים לא תענינה אמן על ברכת לישב בסוכה, וצ"ל כסברות הנ"ל. אולם השו"ע שפסק שנשים לא מברכות לא פסק כן מתורת ודאי אלא מתורת ספק, וכפי שכתב להדיא, 'דספק ברכות להקל'. וא"כ נראה פשוט שכל מה שחשש זהו בספק 'ברכה לבטלה', שהוא איסור חמור [בין אם הוא דאוריתא ובין אם הוא דרבנן]. אבל כאן, אם תענה אמן אין בזה ברכה לבטלה אלא לכל היותר תעבור על 'נהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאלו מעל' אם תשתה מהיין, ודין זה הוא ככל סב"ל, שמותר לאדם להמשיך לאכול ולשתות במקום מחלוקת הפוסקים, ובפרט שדעת רוב הראשונים שמותר לאשה לברך. וכבר כתב בכעי"ז בשו"ת יבי"א ח"י סי' כ"ו לגבי בישול אחר בישול בלח, שאע"פ שהשו"ע פסק לאסור – זהו מדין ספיקא דאוריתא, אבל בגרמא, שכל איסורו דרבנן, לא מצאנו שהשו"ע אוסר, ואדרבה בזה קי"ל ספק דרבנן לקולא, עיש"ב. ודון מיניה ואוקי באתרין. ואדרבה עדיפא מיניה טובא, דהכא רוב הראשונים מתירים והמנהג להתיר, ויש את סברות האגר"מ וסיעתו, וכולי האי להחמיר אין לנו.

וע"כ נראה פשוט שגם לחוששים שאין האשה מברכת ברכת לישב בסוכה – אין שום איסור לענות אמן על ברכה זו בקידוש, ואדרבה חייבת לענות אמן כדין כל ברכה, ויכולה גם יכולה לשתות מהיין לחיבוב מצוה. וכ"ש לדידן, שהעלנו שיכולה גם לברך ברכה זו בעצמה אם רוצה, שודאי שתענה אמן ותשתה.