נשאלתי פעמים רבות בשעת לילה מאוחרת מבנים ובנות, שרוצים להיכנס לביתם בשעה זו, אך דא עקא שהבית נעול ואין להם מפתח. האם יוכלו להעיר את ההורים כדי שיפתחו להם צוהר למיטה הנכספת (והאם יכול לבקש 'הסעה' מאביו)?

כתב מרן השו"ע (יוד רמ, כה): אם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו אלא א"כ האב בן תורה, ע"כ.
וראה בשו"ת הנורא יביע אומר (ח"ז יו"ד סימן טז אות ב ד"ה ולכאורה) שכתב בזה הלשון: "אין לנו לזוז מדברי מרן שקבלנו הוראותיו שפסק (ביו"ד סימן רמ סעיף כה) שאם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו, אלא אם כן האב בן תורה.
ורק אם אביו, שהוא בן תורה, מקפיד הרבה אם לא יקבל ממנו, מצוה לשמוע בקולו, שרצונו זהו כבודו. אך יבקש ממנו מחילה על טרחתו.
וכל זה כשהאב מקדים לשרת את בנו ומגיש לו מעצמו כוס תה ומגדנות, אבל אין לבן לבקש מאביו או מאמו לעשות לו שירות בבישול והגשת מאכל או משקה, אפילו אחר בקשת מחילה. וכן כתב המה"ר אליעזר פאפו בספר יעלזו חסידים (סי' קנב).
אלא אם כן הוא רעב או צמא ואין לו אפשרות ליטול בעצמו, ויודע שאביו ואמו ישמחו בהגשתם לו מאכל ומשקה, אז יוכל לקבל מהם בשעת הצורך. ועיין בקידושין (מה ב) 'לא חציף איניש לשוויי לאביו שליח'. וכן הוא בשו"ת תורה לשמה (סי' רסח). ע"ש. והכל לפי ראות עיני החכם, תן לחכם ויחכם עוד", עכ"ל. הרי שמתיר להדיא להשתמש בהוריו כאשר אינו יכול בלא עזרתם, וגם יודע שישמחו בכך.
ונראה שכן הדין גם להקיצו משנתו, אף שמוסיף לאב או לאם צער על טרחתם, נראה שמותר בכהאי גוונא, כיון שאי אפשר בלא זה וגם ישמחו בכך שלא חיכה כל הלילה בחוץ, ובפרט כשמדובר בבת.
ונראה שעל פי זה יש להקל בקל וחומר, במקרה דומה, בו נשאלתי מבן ישיבה המתגורר במושב, המרוחק מאד מהכביש הראשי, ובבואו לבית הוריו מהישיבה, באוטובוס העוצר בכביש הראשי, יש לו לילך כברת דרך ארוכה עד לביתו, ואביו מפציר בו שיודיעו קודם שמגיע לשם, כדי שיוכל להביאו ברכבו, דשפיר דמי להודיעו על כך. שכיון שכאן ברור לן שהאב שמח בכך, ואף יצטער אם לא יודיעו, וגם מוחל על כבודו, ועוד זאת שרצונו הוא כבודו, וגם אין כאן צער כל כך, נראה ודאי ששפיר דמי להודיעו.