נודע לאדם בשיחת טלפון שקרובו נפטר בחוץ לארץ, ואין יודעים עדיין מתי תהא הקבורה. או שיודעים שתהיה בעוד יום או יומיים. או שמתכוונים להעלותו לקבורה בארץ ישראל. אימתי מתחילים דיני אוננות ואבלות?

הנה בדין זה יש סתירה לכאורה בשולחן ערוך סימן שע"ה. שהרי בסעיף ב' פסק מרן (על פי הגמ' במו"ק כב, א) בזה הלשון: מי שדרכם לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו, ואינם יודעים מתי יקבר, מעת שיחזירו פניהם מללוותו מתחילים למנות שבעה ושלושים ומתחילים להתאבל, אבל ההולכים עמו מונים משיקבר, ע"כ.
נמצא כשהמת בעיר אחרת חלה עליו מיד אבלות, ואין צריך לחכות לסתימת הקבר בעפר המובא בסעיף א'.
ברם, בסעיף ו' פסק השולחן ערוך, על פי תשובת הרא"ש, בזה הלשון: מי שהודיעוהו שצלבו עכו"ם את קרובו בעיר אחרת, ונהג אבלות מיד, ואחר כך נודע לו שעדיין עומד - אותה אבלות לא עלתה לו כלל, וחוזר ומונה משיקבר או משהתייאשו מלקוברו, ע"כ. הרי, שאף על פי שהנפטר בעיר אחרת, אין אבלות חלה אלא לאחר קבורה.
ונאמרו באחרונים ג' חילוקים עיקריים (ראה חזו"ע אבלות ח"ב מע"מ ק', וביבי"א ח"ד יו"ד סי' כח), וזה העולה משם לדינא:
נפטר קרובו בחוץ לארץ, ועתיד להקבר שם, יש לו להתחיל את האבלות משעת קבורתו, ועד אז נוהג אנינות לחומרא, שאסור בבשר ויין, וחייב בכל המצוות.
והמקל להתחיל את ימי האבלות מיד עם שמוע השמועה, יש לו על מה שיסמוך.
אם הנפטר מגיע לקבורה אצלו בארץ, אין לו למנות אלא משעת הקבורה.
הקרובים שנשארים בחוץ לארץ, כאשר מטיסים אותו לקבורה בארץ, מונים מיד עם הטסת הארון.
נפטר בארץ, ונמסר לגוים שיקבורוהו בערב יו"ט – המונים מיד, אף על פי שיקבר רק ביו"ט, ואף על פי שאינו נקבר מחוץ לעיר, יש להם על מה שיסמוכו.