אדם שיש לו שני שמות, איך נכתבים בכתובה

מידי יום חוזרת ונעורת השאלה, אדם שיש לו שני שמות, איך כותבים אותם בכתובה.
תשובה. בגמ' גיטין (לד:) למדנו, אדם שיש לו שני שמות בשני מקומות, כותב שם מקום הנתינה, ולאחריו כותב "וכל שום שיש לי". וגם אם יש לו שני שמות במקום אחד, אם רוב העיר קוראים לו בשם אחד ומיעוטם בשם השני, כותב "שם דקרו ליה רובא דעלמא" ולאחריו "וכל שום שיש לו". ונחלקו הראשונים מה הכוונה "וכל שום" האם ממש את המילים האלו: "אנא ראובן וכל שום דאית לי", וכ"ד בה"ג והרמב"ם (פ"ג מהל' גירושין הי"ג). אך ר"ת (שם ד"ה וכל שום) פירש שיש לכתוב את השם האחר שיש לו בפירוש, דהיינו: "אנא ראובן דמתקרי שמעון". ואף שהשו"ע (אבהע"ז סי' קכט סע"א) פסק כרמב"ם. והרמ"א (שם) פסק כר"ת (והוסיף: "וכן נוהגין, ואין לשנות"). מ"מ מהמשך השו"ע (סעי' ב, ד ואילך) מוכח שגם השו"ע מסכים לדברי ר"ת, וכדכתב בב"י בשם הראב"ד והרשב"א והר"ן וה"ה בשם הרמב"ן. והיינו, שיכתוב: "אנא פלוני דמתקרי פלוני וכל שום דאית לי", וכן נוהגים בכתיבת גיטין בבי"ד כיום.
והב"י הביא: מי שיש לו ב' שמות, כותבים 'פלוני דמתקרי פלוני'. דרך משל: 'ראובן דמתקרי שמעון'. ואם לא כתב 'דמתקרי' אלא כתב 'ראובן שמעון' יחד. התה"ד לא פסל ליה. אך מהרי"ק כתב שהוא פסול, לפי שנראה מתוך הגט שקורין אותו 'ראובן שמעון', ואינו כן. כי במקום הנתינה אינו נקרא אלא 'שמעון', ובמקום הכתיבה אינו נקרא אלא 'ראובן'. וביאר הב"י: ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דמהר"ר ישראל מיירי כשנקרא בשני השמות במקום אחד (=יחד) ומשום הכי מכשיר. ומהרי"ק מיירי כשנקרא במקום הנתינה בשם אחד, ובמקום הכתיבה בשם אחר, וכדמשמע מדבריו, ומשום הכי פסול. וכ"פ בשו"ע (סעי"ד) "מי שיש לו שני שמות, כותבין: ראובן דמתקרי שמעון; ואם כתב: ראובן שמעון, יש מי שאומר שהוא פסול". וכתב הרמ"א: "אבל אם נקרא בשני השמות ביחד, או שעולה כך לספר תורה, כשר. אם נקרא בפי ישראל בשם אחד, ובפי כותים בשם אחר, כותבין שם ישראל דמתקרי על שם כותים".
נמצא, אדם שיש לו שני שמות, ונקרא בשניהם יחד, וכגון: "יוסף-חיים", כותבים: שניהם יחד. ואם יכתוב 'דמתקרי' ביניהם פסול (עיין ב"ש סקכ"ד בשם תשו' הרמ"א. ובשו"ת רעק"א תניינא סי' מט, ובפת"ש סקל"ו), אא"כ נקרא גם בזה לבד ובזה לבד שבדיעבד יהיה כשר (ולדעת הג"פ גם אם השתנה שמו, עיין שם בפת"ש).
אדם שיש לו שני שמות, ונקרא פעם בזה ופעם בזה, אף ששניהם נתנו לו בברית – אך לא לשם אחד, ולא נקרא בשניהם יחד, וכגון שם יהודי ושם לעז, ואף אם השם השני יוצא מהשם הראשון – "יהודה ליאון" – כותבים: "יהודה דמתקרי ליאון" (שו"ע סעט"ז). ואם כתב "יהודה ליאון" – פסול.
זה בגט, אך בכתובה אין חיוב לכתוב כל השמות, ודמי לשאר שטרי חוב דפסק השו"ע (חו"מ סי' מט סע"א): "אם יש ללוה או למלוה ב' שמות א"צ לכתוב אלא שם העיקר ואם כתבו שם הטפל לבד כשר וא"צ לכתוב החניכה...". וכ"כ בס' טיב גיטין (נשים אות פ' סק"ג(, שמעולם לא שמענו שסופר הכתובה יכתוב 'דמתקרי' או 'דמתקריא'. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' קיז), שאין מנהג העולם לכתוב 'דמתקרי' או 'המכונה' בכתובה. אך בסיום דבריו כתב, "אמנם, מ"מ נהגתי כמה פעמים מחמת איזה ספק בכתיבת השמות או מטעם אחר לכתוב דמתקריא". ועיין לו בח"י (סי' קלג) שכתב, דבשם האב "בודאי אין לכתוב רק שם העריסה ושעולה בזה לתורה (דהיינו שם עיקר), ולא שם הכינוי, כנלענ"ד", עכ"ל. וכ"כ הילקו"י (חו"ק פ"ה ה"ד), דמנהגו לכתוב רק שם הרוב, וא"צ לכתוב הכינוי וכדו' אף לא בסוגריים. והוסיף וכתב (שם סוף הערה ד עמ' קיח), דאף מי שקראוהו בלידה בשני שמות וכעת קוראים לו הכל רק בשם אחד, נהג מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לכתוב רק את שם העיקר ולא שם השני. וכן הביא בקונטרס מנחה לחיים (סי' י' אות טו-טז( מנהג מרן הגרע"י שכתב רק את השם הנפוץ אף אם חותם בשני שמות, וכן אינו כותב דמתקרי וכו' דאינו דומה לגט.
והחילוק בין גט לכתובה ברור, דבגט בעינן "שמו", ואם יכתוב בשינוי – אינו שמו ופסול/בטל. אבל בכתובה בעינן לידע מי המתחייב ולמי, וכל שנדע – לא אכפת לי אם זהו שמו או טביעת אצבע שלו. ולכן כל שיכתוב מה שכתוב בת.ז. – גם אם זה אינו "שמו" ההלכתי – כשר.
אולם הנחלת שבעה (סי' יב אות טז) כתב, "ויש לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט, כדי שאם חס וחלילה יקרה מקרה שיגרש אחד את אשתו ולא יהיו יודעים דקדוק בתיבות שמו או שמה או בשמות אבותם – יהא נלמד מספר כתובה". ועיין בשו"ת שבה"ל (ח"ח סי' רפו אות ו) שכתב, "ואם יכתבו 'זהבה גולדה' א"כ החזקנו אותה בשתי שמות, מה שאינו אמת. והלא כתב בנחלת שבעה דלכתחלה מדקדקים בכתיבת שמות של כתובה כעין גיטין, ובגיטין זה פסול גמור, כיון דבאמת אין לה רק שם אחד... ומש"כ מעלת כבודו דלא נהיגין לכתוב דמתקריא בכתובות, גם אני היתי סובר כן, אבל ראיתי בכתובה שלי [וכן משמע בנ"ש] שנכתבה בק"ק פרעסבורג בדיוק היטב ע"י ספרא דדיינא, שכתוב על אבי מורי ז"ל 'יוסף צבי דמתקרי יוסף הירש הלוי'. [וכן הראה לי אח"כ כב' הרב השואל מכ"י הגה"ק מהר"י אסאד זי"ע]", עכ"ל. ועיין בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תשסא, וח"ג סי' שצד אות ג( שכתב, שמקפידים לכתוב בכתובה גם כל כינוי, ובפרט באשה שאין בה קריאת התורה, נראה שהכינוי הוא עיקר שמה.
וכידוע דרכי לכתחילה לצאת יד"ח כל הדעות – אם ניתן, וכיון שאין מי שפוסל אם נכתוב 'דמתקרי' וכדין הגט – הכי יש לנו לעשות. ומי שלא רוצה (או לא למד ואינו בקי בדיני שמות ודרך כתיבתן הנכון), יעשה כמו שנהג מרן הגרע"י זצ"ל, דהיינו, יכתוב שם דקרו ליה רובא דעלמא, ודיו. דגם בגט הוי לכתחילה. ועדיף מאשר יכתוב כל השמות יחד – דבר שאינו "שם" הלכתי, וכמש"כ הרמ"א (סי' קכח סע"ז) לענין שם העיר והנהר: "יותר יש לכנס לספק חסרון מלספק שנוי". ופקיד הכותב כדנכתב בת.ז. – לא פסלינן ליה.