כף הצריכה הגעלה שנתערבה עם כפות אחרות - אשה טגנה עלי סיגר הממולאים בשר במחבת עם שמן, ובטעות הכניסה כף חלבית שאינה בת יומה כדי להפוך אותם, ולאחר שנגעה הכף בעלי סיגר ובשמן, נזכרה והוציאה את הכף ושטפה והניחה בצד. לאחר כמה ימים נתערבה כף זו עם עוד שש כפות אחרות חלביות, ואינה יודעת מה הכף האסורה. מה הדין.

עלי הסיגר והמחבת מותרים ואינם נאסרים כלל היות והכף לא היתה בת יומה כמבואר ביו"ד סי' צ"ד סעיף ד'. אמנם הכף צריכה הגעלה היות ובלעה מהבשר ע"י השמן. ובנידון זה שנתערבה הכף עם כפות אחרות נראה שיש לחוש להחמיר ולהגעיל את כל הכפות.
וביאור הדברים הוא דהנה בנידון דידן שנתערבה הכף בכפות אחרות לכאו' היה מקום להתיר הכל ע"פ המבואר בשו"ע סי' ק"ב סעיף ג' וסי' קכ"ב סעיף ח' דכלי שנאסר ונתערב באחרים ואינו ניכר, בטל ברוב ולא דנים אותו כדבר שיש לו מתירין היות וצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו, וכמבואר ברשב"א. אכן הרבה אחרונים חולקים על דין זה, ועיי"ש בש"ך סי' ק"ב סק"ח שהצריך להשהות הכלים שלא יהיו בני יומן. וכ"כ בכה"ח שם. [והש"ך שם החמיר עוד במקום שאין הפס"מ לחוש למהרי"ל שסובר שההוצאה להגעילו זה הפסד מועט ועדיין נחשב דשיל"מ].
ואמנם במעשה הנ"ל בזמן השאלה כבר עברו כ"ד שעות משעת בליעת הבשר בכף, וא"כ הכלי האסור אינו בן יומו, ובזה מן הדין אפשר להקל לדידן כסתמות דברי מרן להשתמש בכל הכלים בלי הגעלה. וכ"כ בהוראה ברורה סקט"ז ועיי"ש. אלא דעדיין יש מקום להחמיר משום שיטת המהר"י בן לב שסובר דדין זה לא נאמר אלא כשטעם הבליעות של הכלים שוה, ובנידו"ד אין טעם הבליעות שוה. ויעויין בב"ח ובש"ך שם שדחו דבריו. ומאידך הפר"ח ועוד אחרונים הסכימו לדבריו. וע"ע בכה"ח סקי"ז שחשש לכתחילה לדעת הפר"ח והיקל רק בדיעבד בהפסד מרובה.
ועוד יש מקום להחמיר מצד אחר דהיות ואין תוספת הוצאות בהגעלה בין כף אחת לשש כפות ויכול להגעיל את כולם באותו סיר שהיה צריך להגעיל את הראשונה, יש מקום לומר דבזה מודה הרשב"א דצריך להגעיל. וכ"כ רעק"א בדו"ח מערכה ו' ד"ה נחזור, והובא בשד"ח. וראה עוד בהוראה ברורה בבאה"ל סי' ק"ב סעיף ג' שהאריכו בזה והסיקו להחמיר. וממילא אף דמעיקר הדין יש לומר דבטל ברוב מ"מ נראה דבנידון דידן יגעילו כעת את כל הכפות וישתמשו בהם.