טיפות שנתזו מסיר בשרי למחבת חלבי - סיר בשרי רותח שיש בתוכו תבשיל עם בשר שעמד על האש, וניתזו ממנו טיפות למחבת חלבי ריק צונן שעמד לידו על הכירים. מה דין המחבת.

אם יודע היכן ניתזו הטיפות על המחבת יכשיר את הכלי ע"י עירוי מים רותחים מכלי ראשון באותו מקום. ואם אינו יודע היכן ניתזו הטיפות על המחבת ומ"מ יודע שנאסר רק מיעוטו, בזה מן הדין יש לומר ביטול ברוב והכלי מותר ואינו צריך הכשר לבני ספרד. ומ"מ לכתחילה גם בזה יש להכשיר את הכלי ע"י עירוי מכלי ראשון ויערה על כולו.
וביאור הדברים הוא דהנה בשיעור האיסור בטיפות שניתזו מכ"ר על כלי צונן, הסכמת האחרונים בעירוי שנפסק הקילוח דאוסר כדי קליפה. [וכדעת הש"ך בסי' ק"ה סק"ה, ודלא כהפר"ח סי' ס"ח סקי"ח והחזו"א סי' ט' סק"ה]. ומ"מ בטיפות שניתזו על כלי שאינו כלי חרס סגי בגרידה כמבואר בש"ך סימן צ"ב סקל"ח. [או משום דיש לחלק בין מאכל וכלי חרס לשאר כלים כמבואר בפמ"ג שם, או משום דיש לחלק בטיפות קטנות שפסק כח רתיחתן כמבואר בחכמ"א כלל נ"ט סעיף ב']. ובסכין מתכת שא"א לגררו יש לעשות לו נעיצה.
ובשאר כלי מתכות שא"א לנועצם בקרקע יש שכתבו להכשיר ע"י שפשוף הכלי בצמר פלדה וכדומה. [דס"ל דשפשוף בצמר פלדה חשיב כנעיצה ובפרט אי אמרינן דהגרירה כאן היא רק להסיר מה שדבוק בכלי ולא נבלע כלום וכמבואר ברדב"ז ח"א סימן רל"ד]. ויש שסוברים דלא סגי בשפשוף בצמר פלדה. [דס"ל דלא חשיב כנעיצה ובפרט אי אמרינן דהגרירה כאן נצרכת היות ונבלע מעט בכלי כמבואר בש"ך סימן צ"ג סק"ו ובפמ"ג סימן צ"ב סקל"ח ובחוו"ד שם סקכ"ח]. ולשיטתם צריך להכשיר את הכלי ע"י עירוי מכלי ראשון, ובלא"ה נוח יותר להכשיר את הכלי ע"י עירוי מכלי ראשון, מאשר לשפשפו בצמר פלדה וכדומה ולהקפיד לשפשף בכל מקום שניתזו הטיפות.
ויש סניף נוסף להחמיר להצריך הכשר ע"י עירוי דוקא ולא בשפשוף בצמר פלדה, דהא יש מחמירים אפילו בכלי שני שמבליע, כמבואר בסימן ק"ה סעיף ב' ועיי"ש בכה"ח. וא"כ עירוי שנפסק הקילוח לא גרע מכלי שני שמבליע. ועל כן נראה בנידון דידן שיש להכשיר את הכלי בעירוי מכלי ראשון.
ובאופן שאינו יודע היכן ניתזו הטיפות על הכלי ויודע שזה רק על מיעוט הכלי, לכאורה יש לומר בזה ביטול ברוב שמיעוט הכלי שנאסר יתבטל ברוב הכלי שלא נאסר ולא יצטרך הכשר כלל. ותלי במחלוקת האחרונים אם שייך לומר ביטול ברוב בחתיכה אחת שנאסרה מקצתה ואין ידוע היכן, דדעת הפר"ח בסימן ק"ה סק"כ דלא אמרינן ביטול ברוב. ומאידך בפלתי בסי' ס"ט מבואר דאמרינן בכה"ג ביטול ברוב והחתיכה מותרת. והביאו הגרעק"א בגליון השו"ע בסי' ק"ה סעיף ה'. וכ"כ לדינא בשו"ת רב פעלים ח"א יו"ד סי' כ"ט ועיי"ש שהאריך להוכיח שיטה זו. ושם כתב כן גם על כלי שמיעוטו אסור ולא רק בחתיכה. וכ"כ בפת"ש סי' צ"א סק"ט.
ומה דהפת"ש שם סיים דכשאפשר בהגעלה יש להגעילו כדין דבר שיש לו מתירין בסי' ק"ב סעיף ג' עיי"ש. הנה ברב פעלים שם לא חשש לזה והתיר את הכלי, ונראה טעמו משום דבשו"ע וברמ"א בסי' ק"ב סעיף ג' מבואר דבכה"ג לא חשיב דשיל"מ מה שאפשר בהגעלה היות וצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו, ואף דהש"ך ועוד אחרונים שם חולקים על השו"ע, מ"מ העיקר להלכה לבני ספרד כהשו"ע. [ועכ"פ ישהה את הכלי שלא יהיה בן יומו כמבואר בש"ך שם בסי' ק"ב והביאו בכה"ח שם].
ומ"מ לכתחילה נראה דגם בזה יש להכשיר את הכלי ע"י עירוי, דהא יש אומרים דבמקום שאין תוספת הוצאות בהגעלת כל התערובת יותר ממה שהיה צריך להגעיל בתחילה כו"ע מודו דצריך להגעיל ואינו בטל ברוב. וכ"כ רעק"א בדו"ח מערכה ו' ד"ה נחזור. וע"ע בהוראה ברורה בבאה"ל סי' ק"ב סעיף ג'. וא"כ בנידו"ד שבד"כ אין הפסד בין עירוי על מקום אחד בכלי לבין עירוי על כולו, א"כ יש לו להכשיר את כל הכלי ע"י עירוי.
ועוד יש צד נוסף להחמיר ע"פ שיטת מהריב"ל שהובא בש"ך סי' ק"ב סק"ח שהחמיר כשהטעמים שבכלים אינם שוים דלא בטל ברוב ואפילו בששים לא בטל, וה"נ הטעמים אינם שוים. ובכה"ח שם כתב לחוש לו לכתחילה. [ובפרט שיש שחולקים על כל היתר השו"ע בדשיל"מ בהגעלה, וכן יש לצרף להחמיר בנידו"ד את דעת הפר"ח והמנח"כ דלא שייך ביטול ברוב בחתיכה אחת וכמשנ"ת].